<h1>סמ"ק סימן ר"ה</h1>
<h2>דף קיב.</h2>
ואם נפל גוזל צלי או מבושל בכדא דכמכא בעי קליפה, ואי אית ביה פילי שכולו אסור, ואם הוא מתובל בתבלין כולו אסור לפי שהתבלין מרככין אותו, (ש"ע וי"א דאפי' הצלי והמבושל והאפוי הם צוננים דינא הכי וכן יש לנהוג אם אין הפסד מרובה).
וככר שחתך עליו בשר מותר לאכלה כרבה דקרי ליה חמר בשר ודוקא בנצלת כל צרכה (ש"ע שראוי לאכיל' לרו' בני אדם דהיינו חצי צלייתו) או שנמלח' ושהתה כדי מליחה לקדירה והדיחה.
<h2>דף קיב:</h2>
ואמר שמואל (וע"ש בתוספות דף קי"ג) דגים ועופות שמלחן זה עם זה אסורין הדגים משום דרפו קרמיהו ומהרה נחו מפליטה ובליעי מציר העופות, (ש"ע ואי אית בהו קשקשים מותרים דאינם פולטים מיד) אבל העופות מותרין כמו שפירשנו בכל מקום כי אחרי שעיקר האיסור אין יכול לאסור גם הנאסר מכחו לא יאסור אבל בשר שמולחין על גבי בשר שכבר נמלח ושהה שיעור מליחה אומר ריב"ש דמותר אף על גב דפלטה כבר דמה מכל מקום פולטת היא ציר זמן מרובה עד מעת לעת ומתוך שטרוד הוא לפלוט לא בלע או אפילו בלע כבולעו כך פולטו, ומיהו אסור לאכול מן התחתון עד שתכלה פליטת העליון, (ש"ע במקום שאין הפסד מרובה יש לאסרו אחר י"ב שעות ואם שהה שיעור מליחה ונפל לציר יש אוסרי' אותו אעפ"י שלא כלה פליטת צירו ובהפסד גדול מותר גם בזה תוך י"ב שעות ובנפל לציר קודם שיעור מליחה ידיחנו ויחזור וימלחנו) מעשה (בתוספות דלעיל כל הסוגיא) אירע בבית רש"י שנמלח בשר בכלי מנוקב כמשפט ואחר ששהה שיעור מליחה שמוהו בכלי שאינו מנוקב והיה בה רבוי ציר והתירו רש"י כי כבר תשש כח של מלח ולא יהיה עוד כרותח ויש מחמירין בלי טעם טוב, ומיהו על כרחך דין בשר מליח יש לו ואוסר גבינות כשנפל מאותו ציר עליה (ש"ע בהפסד מרובה ואית ביה ג"כ צורך סעודת מצוה יש להקל דלאחר שיעור מליחה לא חשיב צירו כרותח).
